1. במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, תוקן כתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשמים, הם הודו בעובדות שבכתב האישום המתוקן, ובכל הנוגע לנאשמת 2 (להלן: "הנאשמת") נקבע, כי ביצעה עבירה של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14 ועניינה הופרד מעניינו של הנאשם 1 (להלן: "הנאשם"). הנאשם, שגזר דין זה מתייחס אליו בלבד, הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן ובהתאם הורשע בביצוע עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977; גרם מעשה סדום לפי סעיף 350 בצירוף סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14 לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; וגרם מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14 לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) בצירוף סעיף 350 לחוק העונשין.
מעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם עולה, כי בין הנאשמים לבין א.ד. (קטין יליד 4/10/99) הייתה היכרות מוקדמת של כ-8 חודשים עובר לאירועים המתוארים בכתב האישום.
עוד עולה, כי הנאשמים היו בעת הרלבנטית בני זוג, חסרי בית, שהתגוררו, בין היתר, מתחת לגשר מדרגות המצוי בקרבת בניין מספר 19 ברח' יוספטל באשקלון; במחסן סמוך למדרגות; ובביתו של הקטין.
בהתאם לכתב האישום, במספר הזדמנויות, במהלך שנת 2011, ביצעו הנאשמים עבירות מין בקטין כמפורט להלן:
במועד שאינו ידוע למאשימה, בבית הקטין, בהיות הקטין כבן 11.5, פנה הקטין אל הנאשם ושאל אותו שאלות הקשורות ליחסי מין, וביקש לדעת כיצד מאוננים. הנאשם הסביר והדריך את הקטין כיצד לאונן. הקטין נענה לנאשם ואונן בכך ששפשף את איבר מינו, וכל זאת כאשר הנאשם צופה בו.
כ-10 ימים לאחר המקרה המתואר, במחסן, כאשר הקטין פנה אל הנאשם וביקש לדעת "איך עושים עם קונדום?", גרם הנאשם לקטין לבצע בו מעשה סדום בכך שנטל קונדום שהיה ברשותו, הלביש אותו על איבר מינו של הקטין, החדיר את איבר מינו של הקטין לפיו ומצץ את איבר מינו במשך מספר דקות. מיד לאחר מכן, לבקשת הקטין, פשט הנאשם את המכנסיים והתחתונים שלבש, הלביש קונדום שהיה ברשותו על איבר מינו וביצע מעשה סדום בקטין, בכך שהחדיר את איבר מינו לפיו של הקטין, כשהקטין מוצץ את איבר מינו של הנאשם למשך זמן עד אשר הגיע הנאשם לסיפוק מיני.
במהלך חודש נובמבר 2011, במדרגות, ביצע הנאשם מעשה מגונה בקטין בכך שנגע באיבר מינו של הקטין, הפשיל את המכנסיים והתחתונים שלבש, וחשף את איבר מינו באופן שאיפשר לקטין לשפשף את איבר מינו של הנאשם. לאחר מכן, גרם הנאשם לקטין לבצע בו מעשה מגונה בכך שהפשיל את בגדיו, חשף את איבר מינו, וגרם לקטין לשפשף את איבר מינו. בהמשך, ביצעה הנאשמת מעשה מגונה בקטין בכך שפשטה את בגדיה, שכבה על המיטה, כאשר הקטין בסמוך אליה, ומחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, בעוד הנאשם צופה במעשים.
במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, במדרגות, ביצעה הנאשמת עוד מעשה מגונה בקטין.
2. במסגרת טיעוניה לעונש, הדגישה התובעת המלומדה, עו"ד אלמקייס, את הכיעור הרב שבמעשי הנאשם. היא ציינה, כי הנאשם יצר קשר עם הקטין, דבר שאיפשר לו לבצע בו את העבירות, שאמנם חלקן בוצעו בעקבות פניות של הקטין ולכאורה ביוזמתו, אך ממילא הסכמת הקטין לאו הסכמה היא. היא הדגישה, כי מדובר בילד שהיה כבן 11 בלבד, בעוד הנאשם בן 54, כאשר פער הגילאים, בשילוב עם סוג העבירות שבוצעו, מדגיש את המסקנה, כי לא יכולה להיות הדדיות בין השניים מכל סוג שהוא.
לדבריה, לא מדובר במערכת יחסים בין קטינים, בו פער הגילאים ביניהם קטן, אלא בניצול של ממש של ילד קטן על ידי אדם מבוגר ממנו בהרבה, כך שליוזמת הקטין צריכה להינתן משמעות נמוכה ביותר. הנאשם חרג בצורה בוטה מנורמות ההתנהגות המקובלות, והדגישה, שרק ענישה מחמירה תביא לידי ביטוי את האחריות הבלעדית של הנאשם לביצוע העבירות. השתתפותו של הנאשם גם במעשים שביצעה הנאשמת בקטין, אך מדגישה, לדבריה, את הכיעור שבמעשים, גם אם לא מיוחסת לנאשם עבירה פלילית בגינם.
התובעת הגישה תמונה, שצולמה תוך ביצוע אחד המעשים נשוא כתב האישום, תמונה הממחישה את גודל הזוועה והניצול של הילד ותמימותו על ידי הנאשם. לדבריה, לאחר התייעצות עם משפחת הקורבן, לא נתבקש תסקיר אודות הקורבן, אך ניתן לשער את חומרת הנזק שנגרמה לנפשו בשל מעשי הנאשם, גם ללא תסקיר שכזה.
לאור תיקון 113 לחוק העונשין סברה התובעת, כי מתחם הענישה הראוי בגין עבירות מעשה הסדום וגרם מעשה הסדום, נע בין 8 ל-10 שנים ומתחם הענישה הראוי בגין המעשים המגונים וגרם המעשים המגונים נע בין 3 ל-5 שנות מאסר. בהעדר שיקולים לקולא, ולאחר שמדובר במספר עבירות, דבר המוסיף לחומרתן, סברה המאשימה, כי יש לגזור על הנאשם עונש כולל של בין 11 ל-14 שנים, בתוספת פיצוי לקורבן העבירה, והגישה פסיקה תואמת.
3. הסנגור המלומד, עו"ד גרפונקל, הסכים שהיה לנאשם "
עיוות בחשיבה", וכי היה צריך לדחות את פניות הקטין אליו, אבל הדגיש, כי לולא פניותיו של הקטין האירועים, ככל הנראה, לא היו מתרחשים. יתרה מכך, הקטין לא התלונן כנגד הנאשמים ורק דודתו, לאחר שנחשפה לתמונה שגם הוגשה על ידי התביעה, היא זו שפנתה למשטרה, כאשר הנאשם הודה במעשים גם בחקירתו. לדבריו, בוודאי שפער הגילאים היה צריך להאיר אצל הנאשם נורה אדומה, אבל המעשים נשוא כתב האישום הינם חריגים לנאשם, שהוא חסר הרשעות קודמות ובטרם הפך לחסר בית, היה אדם נורמטיבי.
הסנגור, שוויתר על הגשת תסקיר בעניינו של הנאשם (כיום כבן 55), סיפר, כי הנאשם, יליד ארגנטינה, נאלץ לעזוב את לימודיו לאחר סיום בית הספר היסודי כדי לסייע לאמו ושלושת אחיו, מבחינה כלכלית. הוריו התגרשו בהיותו צעיר, ואביו נפטר, כתוצאה ממחלה, מספר שנים לאחר מכן. בהיותו כבן 18 למד הנאשם בקונסרבטוריון, קיבל תואר והוכשר ללמד מוסיקה, ואף התפרנס ממתן שיעורים תקופת מה. בשנת 1999 עלה ארצה בסיוע הסוכנות היהודית ועבד בעבודות מזדמנות, ובין היתר עבד במפעל כימיקלים באשדוד. בתקופה בה פגש את הנאשמת, הוא גם נכנס לחובות, פוטר מעבודתו ונותר ללא קורת גג, ואז גם עבר את העבירות נשוא כתב האישום.
הסנגור הוסיף וציין, כי מצבו הרפואי של הנאשם אינו טוב, יש לו בעיה בדרכי השתן, ותקופה ארוכה הוא היה עם קטטר. מצבו טרם נבדק, בהיותו במעצר.
יתרה מכך, לדברי הסנגור, מאז פורסם האירוע נשוא כתב האישום ופורסמה תמונתו של הנאשם בטלוויזיה, הוא טעון הגנה, כך שתנאי מעצרו קשים ביותר.
לאור כל האמור, ולאחר שהסנגור לא מצא פסיקה דומה, ומשלא הוגש תסקיר על הקורבן, סבר הסנגור, שמתחם הענישה צריך להיות נמוך בהרבה מהמוצע על ידי התביעה.
הנאשם הצטרף לדברי בא כוחו והביע חרטה על מעשיו. לדבריו, הוא יודע ש
"
ביצעתי טעות חמורה, ואם הייתי יכול לבקש מחילה הייתי מבקש מחילה אלף פעם. אני סמוך ובטוח שזה לא יקרה שוב... רוצה לפתוח דף חדש, לחזור להיות החוליו שהייתי קודם
".